שוקף נ' השטיח המעופף בע"מ

פסק דין

לפניי תביעת התובע, שהזמין מהנתבעת (דרך אפליקצית חוליו, שעוסקת במכירת כרטיסי טיסה ב"דקה התשעים") שני כרטיסי טיסה הלוך-חזור לכרתים עבורו ועבור ביתו הקטינה.

העובדות ברובן אינן במחלוקת. הכרטיסים בעלות כ-1,600 ₪ הוזמנו בלילה שלפני הטיסה והופקו ביום 28/7/13 (נ/1) עבור טיסת שכר ביום 28/7/13 בשעה 16:15 וחזרה ביום 1/8/13 בשעה 13:45 (נספח א'1 א'2 לכתב התביעה). התובע וביתו יצאו לטיול "תרמילאים" למשך שלושה ימים, ולא היה איתם קשר טלפון או אינטרנט (סעיף 3.1 לכתב התביעה).

הנתבעת הקדימה את שעת הטיסה לשעה 12:05, שלחה הודעה לחב' חוליו ביום 31/7/13 בשעה 15:41 (נ/2), וחב' חוליו שלחה לתובע הודעת דואר אלקטרוני באותו יום (נספח ה' לכתב התביעה), השעה אינה מופיעה בתדפיס, אך אין לכך משמעות, מאחר והתובע אישר כי נציג "חוליו" ניסה להשיגו בטלפון הנייד ושלח את הודעת הדוא"ל אך ללא הועיל. התאריך, 31/8/13, המצויין בכתב התביעה שגוי, והכוונה ליום 31/7/13.

התובע ובתו הגיעו לשדה התעופה בכרתים ביום הטיסה חזור בשעה 11:30, לטענתם כפי שנדרש, הדלפק היה סגור ומשנפתח כעבור כעשרים דקות התברר להם כי הטיסה הוקדמה, הם לא הועלו עליה, הוצע להם רק לרכוש כרטיס במחיר מלא ליום למחרת והם בעצמם, בסיוע אשת התובע, ולאחר שהטלפון חזר לפעול, כאשר הבת הטעינה אותו בשדה התעופה (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 27-29), הזמינו כרטיסי טיסה לאותו יום בחברה אחרת בעלות של 1,800 ₪ (נספח ב'1 לכתב התביעה), וזהו סכום התביעה.

המחלוקת העובדתית היחידה הינה בטענת התובע כי נאמר לו ע"י נציגי הנתבעת בעת נחיתתו בכרתים, כי יש להגיע שעתיים לפני הטיסה. הנתבעת טוענת כי לפי תנאי הכרטיסים, והדבר ידוע יש להגיע שלוש שעות לפני הטיסה.

המחלוקת המשפטית הינה האם הנתבעת היתה זכאית לשנות את שעת הטיסה, ועל מי יחול הנזק שנגרם בגלל שהתובע לא היה זמין ולא ביצע אישור של הטיסה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה, אליה הפנו, אני קובעת כי במקרה זה על התובע לשאת בתוצאות מחדליו הרבים, ונסיבותיו החריגות של הטיול, אליו יצא.

התובע הזמין מהנתבעת רק כרטיסי טיסה במחיר נמוך בסוף חודש אוגוסט למדינה שכנה. התובע העיד כי הכרטיסים "נחטפו". התובע שידע כי מדובר בטיסת שכר וסיפר בדיון כי הוא נוסע בכל הזדמנות, וכי מעולם לא קרה לו דבר כזה. דווקא נסיונו של התובע עומד לו לרועץ, שכן ידע והיה עליו לדעת כי טיסות שכר צפויות לשינויים.

בנוסף, התובע אדם משכיל ומנוסה, ולמרות שהגיש את כרטיסי הטיסה, שהופקו לו ע"י הנתבעת, באופן בלתי קריא לחלוטין ניתן לראות בבירור כי מועד ההתייצבות לטיסה הינו 3 שעות לפני הטיסה, כך גם בכרטיס החלופי, נספח ב'1 לכתב התביעה.

במקרה דנן מדובר בחיוב מקל וחומר להקפיד על הזמן המודפס על הכרטיסים והמקובל בכל הטיסות, כאשר התובע ידע כי הוא נוסע לאיזור בלי קליטת סלולר ובלי יכולת להטעין את מכשיר הטלפון הנייד, ולראייה רק בשדה התעופה החל לטעון את מכשיר הטלפון. למרות שהתובע ובתו לא שהו במלון ולא יכלו לקבל הודעות, ללא קשר למועד בו נשלחו אליהם, לא טרחו לנסות לאשר את שעת הטיסה בכל דרך שהיא, הגיעו לשדה התעופה רק שעתיים ורבע לפני זמן הטיסה, וכל האחריות לנזקם רובץ על התובע.

הקביעה בפסק הדין ת.ק. 10248/06 סעדון נ' צבר, (14.1.2007, מופיע בנבו), שצוטטה ע"י הנתבעת, משקפת ידיעה בציבור של אופייה של טיסת שכר, והתובע, בהצטברות כל הנסיבות של המקרה הספציפי שלו, לא יכול להלין על הנתבעת, שכן לא היתה פעולה סבירה שהנתבעת היתה מחוייבת לבצע ולא ביצעה. גם הפסיקה אליה הפנה התובע התייחסה למקרים שהמוביל התרשל, אך במקרה דנן הוכח כי לא היה דבר שהנתבעת היתה יכולה לעשות, על מנת למנוע את התוצאה, בהתחשב בנסיבות המיוחדות שהעמיד התובע בפניה.

הקביעה בדבר אופיה של טיסת שכר והסיכונים הצפויים למזמינים אותה אושרה בערכאה גבוהה יותר (בר"ע (מחוזי תל אביב יפו) 1293/07 השטיח המעופף נ' ראובן ניב (15.8.2007, מופיע בנבו)), שם נקבע גם כי:

"אין מקום לפצות נוסעים בגין עיכוב בטיסת שכר, כאשר מדובר בשינוי של שעות ספורות שהוא סביר בנסיבות העניין, או כאשר ניתנה לנוסעים הודעה מראש אודות העיכוב, באופן שאין הם צריכים לטלטל עצמם לחינם לשדה התעופה".

לעומת זאת, לו התובע, כאדם סביר וזהיר היה נוקט אחת מהפעולות: מגיע לשדה התעופה 3 שעות לפני הזמן, מתקשר לחב' התיירות עם הגיעו למקום ישוב, דואג לטעינה חלופית לטלפון לשעת חירום, בודק דואר אלקטרוני במחשב כלשהו, או שיחות נכנסות בטלפון הנייד בכל מועד ביממה שלפני הטיסה, היה יכול למנוע את התוצאה ולעלות על הטיסה בזמן, כמו כל שאר נוסעי הטיסה.

הטיסה הוקדמה בשעה וארבעים דקות, והנתבעת היתה זכאית להסתמך על הגעת הנוסעים 3 שעות לפני הטיסה, דבר שהיה מאפשר להעלותם לטיסה בשעה 12:05, אפילו אם לא קיבלו הודעה על הקדמתה.

מכל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 250 ₪.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אדר ב תשע"ד, 04 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: